בטקסט המלווה את התערוכה כתבה האוצרת, מיכל שכנאי:

"… ציורי הסצנות המשפחתיות הפרטיות של עודד מציפים אותנו בזיכרונות מוכרים: הורים וילדיהם ברגעים יומיומיים, או באירועים חגיגיים, תחנות בזמן, טקסי מעבר מילדות לבגרות. ממשיכת מכחול אחת לשנייה, משחזר האמן את זיכרונותיו, את ההיסטוריה הפרטית שלו אך גם הקולקטיבית שלנו. אותה היסטוריה שחבויה באלבומי התמונות של כולנו עוד לפני עידן התיקיות הדיגיטליות. צילומים שנשמרו באלבומים ולא בעננים, שמוינו, נבחרו והודפסו בקפידה ולא צולמו ושודרו ישירות לעין הציבורית."

בטקסט המלווה את התערוכה הקבוצתית "אלבום ילדותי" שהוצגה במכללה האקדמית גורדון, חיפה ב 2022 כתבה האוצרת, רינה גנוסוב:

"עודד זידל חוזר אל אלבום ילדותו בעקבות פטירת אביו. העלעול בדפי האלבום והרצון לתעד את צילומי הילדות נבעו מהצורך להיאחז בזיכרונות העבר ובזיכרון אביו, לבל ייעלמו. אלבום הילדות של זידל מכיל צילומים בשחור לבן וצילומים צבעוניים, שצבעם דהה, והם מנציחים אירועים משפחתיים חגיגיים, מוכרים לרבים מאיתנו. לצלמי האירועים המשפחתיים לא היו יומרות אמנותיות, עם זאת, בעידן שבה המצלמה הכילה פילם עם מספר צילומים מוגבל, הרגעים המצולמים נבחרו בקפידה ותיעדו את האירועים המשמעותיים והחשובים בהיסטוריה המשפחתית.

הציורים המוצגים כאן: "פורים בגן סימה", "חוף דור" ו"בר מצווה", צוירו בצבעי אקריליק, בהשראת אותם צילומים משפחתיים. בדיאלוג שיוצר האמן עם צילומי ילדותו מפרק זידל את הסצנות המצולמות, בונה אותן מחדש, והופך אותן לציורים אקספרסיביים. במעבר מעיבוד האבל האישי למלאכת הציור, פועל זידל בתוך חופש אמנותי, פורם את החשיבות של הרגעים החגיגיים, מותח את גבולות הציור הריאליסטי ויוצר סצנות משעשעות, שיש בהן מן ההגזמה וההומור. בטרנספורמציה שעוברים הצילומים הצבעוניות מועצמת, עיצוב הדמויות תמציתי, החלל שטוח והקומפוזיציות בנויות ממשטחים גאומטריים, המאפיינים את השפה האמנותית של זידל".