חצר המפעל

חצר המפעל

ציורים המתארים חצרות מפעלים ואתרי בניה באזור ירושלים,

חלקם הוצג בתערוכה "חצר המפעל" ב-2014 בגלריה אגריפס 12, ירושלים.

כתר פלסטיק

אקריליק על בד, 80 × 60, 2019

9,000.00$

ברלינגו

אקריליק על בד, 100 × 100, 2019

12,000.00$

חצר אחורית

אקריליק על בד, 100 × 100, 2019

12,000.00$

רוממה

אקריליק על בד, 60 × 60, 2013

9,000.00$

חבית ירוקה

אקריליק על בד, 80 × 60, 2013

9,000.00$

אברהם, יצחק ויעקב

אקריליק על בד, 60 × 60, 2014

9,000.00$

חום ותכלת

אקריליק על בד, 40 × 40, 2014

1,500.00$

שערי המפעל

אקריליק על בד, 60 × 60, 2014

9,000.00$

שמים צהובים

אקריליק על בד, 80 × 60, 2014

9,000.00$

ברזל בטון

אקריליק על בד, 60 × 80, 2014

9,000.00$

חצר ירוקה

אקריליק על בד, 60 × 80, 2014

9,000.00$

חצר המפעל, אוצרת: לנה זידל, אפריל 2014, גלריה אגריפס 12, ירושלים

חצר המפעל היא סדרת ציורי אקריליק של עודד זידל המזמינה להתחבר ולחוש את הדופק של פרברי העיר. הסדרה עוסקת במוטיבים אורבניים ומהווה עדות פיוטית המורכבת מפיסות פזל חידתיות, המיכילות אלמנטים של מופשט גיאומטרי לצד ציור נוף ריאליסטי אקספרסיבי.

השפה הציורית המוזיקלית מהדהדת נופים תעשייתיים ובנויה ממשיכות מכחול תזזיתיות, מחלוקת שטח חדה ומחיבורים בין הקונקרטי והמוכר לבין קומפוזיציות מופשטות. הציור של עודד זידל מקיים שיח עם רוחות הרפאים של האבות המייסדים של הציור המופשט: מלייביץ’,ליסצקי, פולוק ומונדריאן. רישום בצבע, ביד חופשית, מתחלף במפתיע במשטחים סטטיים חלקים. הסדר הופך לכאוס ולהפך. קטע של הציור מתאר פינה בחצר המפעל ולידו משטח צבע מופשט המורכב מכתמים ונזילות. רגע אנו מסתחררים בתוך האקספרסיה של קווי הרישום ובמשנהו נתקלים במלבן אפור, קר, עם קצוות חדים.  המעברים הללו, מכניסים לציור אנרגיה של קצב ותנועה. זהו ציור שמכיל שני צירים מנוגדים: מצד אחד  זהו ציור הבעתי, מלא רגש, ומהצד האחר מדוד, מחושב ולעתים אטום ומרוחק. לעתים נדמה, שהשיטוט בין הדימויים יכול להימשך לנצח. ללא התחלה וסוף… לאן כל זה מוביל? אל עולמו הפנימי של האמן שבנוי כמבוך אורבני? אל האמן שמשחק בקוביות הלגו? לעתים נדמה שהנה, ממש בציור הבא – נמצא את התשובה…אך – לא! ההרהור והסחרור ממשיכים ונמשכים… אין לאן לברוח. הנופים ריקים מאדם. הדימויים חוזרים על עצמם שוב ושוב בשינויים קלים. מבוך ללא מוצא? מעגלי הסדרה כאנלוגיה למעגלי החיים?…חידת זן…? החזרתיות, והמנעד המצומצם של הנושאים מהדהדים את שפת הקומיקס העכשוויות וגם סדרות של ציורים  מהרנסנס המוקדם המתארות אפיזודות מחיי הקדושים, אלא שכאן אין טקסטים והגיבורים אינם בני אדם אלא חללים, מבנים ,משטחים, קירות וחפצים דוממים.  ואולי סדרת חצר המפעל היא בעצם, מנטרת החידה האורבנית, שתוביל בסופו של דבר להארה? לו הייתי צריכה לתרגם את שפת הציור של עודד זידל למילים זה אולי היה נשמע כך: קו, ריבוע תכלת, מלבן אפור, משולש, זיגזג, מלבנים לבנים, מלבנים שחורים, מריחה, משיכה, קווים-קווים, פס צהוב, פס שחור, פס חום, מלבן ורוד, קווים שחורים בצבע חלודה, כתמים צהובים, חיתוך חד, חיתוך רך, משולשים ירוקים, מעברים טונאליים באפור, קווים תזזיתיים מחירים, נגיעות קלות, נגיעות מוקפדות, הדגשה מכוונת בשחור, הדגשה חופשית בצהוב, מחיקה, נזילה, טפטוף… ה א ר ה…!

בפתיחת התערוכה "בחצר המפעל", גלריה אגריפס 12, ירושלים, 2014

מימין לשמאל: דורון ליבנה, רונן סימן טוב, אנטולי בסין

לנה, אולה מדבדבה ובוריס יוחבץ בפתיחת "בחצר המפעל"

עם לנה בפתיחת "בחצר המפעל"

דילוג לתוכן